מוסכי אלדן בע"מ נ' מאיר

פסק דין

1.התובעת הינה חברה המפעילה מוסך לתיקון כלי רכב, פחחות וצבע (להלן – המוסך).

ביום 2.5.05 נפגע רכבה של הנתבעת בתאונת דרכים, והיא פנתה למוסך כדי לתקן את הרכב. עלות התיקון הסתכמה ב-17,289 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאי, בצירוף סך 1,200 ₪ שכ"ט השמאי, אך לטענת התובעת לא שילמה הנתבעת את הסכומים הללו, אשר הצטברו במהלך השנים לכדי 23,270 ₪, הגם שחברת הביטוח שלה פיצתה אותה ושילמה לה סך של 16,231 ₪.

2.הנתבעת הודתה כי פנתה למוסך וכי הרכב תוקן על ידו, אך לטענתה היא שילמה את עלות התיקון במזומן לידיו של מנהל המוסך, משה כהן, סמוך לאחר סיום התיקון וכתנאי להחזרת הרכב לרשותה.

לטענת הנתבעת התביעה כנגדה הוגשה בחוסר תום לב, תוך נסיון להוציא ממנה כספים שלא כדין.

3.מכתבי הטענות ומדברי ב"כ הצדדים, התברר כי אין מחלוקת על כך שרכב הנתבעת נפגע בתאונה, תוקן על ידי המוסך סמוך לאחר התאונה, הוחזר לרשותה של הנתבעת, אשר קיבלה מחברת הביטוח פיצוי בגין עלות התיקונים שנדרשה לשלם למוסך.

ב"כ הצדדים הסכימו כי השאלה היחידה שיש לבררה היא, האם פרעה הנתבעת את חובה למוסך בתשלום במזומן, כאשר ברור שנטל ההוכחה מוטל עליה.

4.לכתב התביעה צירפה התובעת את תצהירו של מנהלה, מר משה אלדן, כתצהיר התומך בעובדות ובקיומו של החוב למוסך.

לאור הטענות שהועלו בכתב ההגנה, הגישה התובעת תצהיר מפורט של מר משה כהן, ובו תיאור ההתרחשויות, התיקון שביצע המוסך עבור הנתבעת, העובדה שהיא לא שילמה עבור התיקון ועבור שכר טירחת השמאי, הגם שנדרשה לכך וקיבלה את הכספים מחברת הביטוח.

המצהיר הסביר את התנהלות המוסך, כך שכאשר מגיע לתיקון רכב שנפגע על ידי צד ג' ויש כוונה לתבוע אותו, מוזמן למוסך שמאי שבודק את הרכב באופן מיידי, כפי שאירע גם במקרה זה. העיכוב שנוצר בהוצאת החשבונית של המוסך ושל חוות דעת השמאי, מקורו בעיכוב בהגשת התביעה לצד ג'.

המצהיר טען כי אין שמץ של אמת בדברי הנתבעת, וכי הוא לא קיבל ממנה כספים במזומן, ואין כל סכסוך בינו לבין בעליה של התובעת בענייני כספים.

המצהיר נחקר על תצהירו והוסיף, כי בשל התחרות בין המוסכים הפועלים בשוק, מסכים המוסך לקבל כלי רכב לתיקון ללא תשלום, מתוך הבנה כי יהיה עליו להמתין עד שיקבל בעל הרכב את הכספים מחברת הביטוח שלו, וזאת גם אם הדבר עלול להמשך זמן רב.

לדבריו, כל עוד לא שילמה חברת הביטוח את הכספים למבוטחה, אין המוסך גובה תשלום ואין הוא מוציא חשבונית כדי שלא להתחייב בינתיים בתשלום מע"מ מול שלטונות המס. זו הסיבה לכך שהתיקון בפועל בוצע בחודש מאי 2005, ואילו חשבונית התיקון, חוות דעת השמאי והתשלום עבורה, הוצאו רק בחודש פברואר 2006, 9 חודשים לאחר מכן:

"אנחנו משחררים רכב לפני שקיבלנו תשלום מהלקוח. זה מקובל אצלנו וככה אני עובד גם היום במקום עבודתי החדש. אין לנו הבטחת תשלום. אנו עובדים על בסיס אמון עם הלקוח. ... אנחנו לא לוקחים שיק בטחון או ערבון לתשלום. עובדים על אמון " (עמוד 3 לפרוטוקול).

המצהיר נחקר גם על הסכסוך הנטען בינו לבין בעל המוסך, והסביר כי קיימת בוררות ביניהם בנוגע ל"עניני ניהול" ולא לכספים, ואישר כי בתקופה הרלוונטית הוא היה מוסמך לגבות כספים מלקוחות.

המצהיר עמד על דעתו כי לא קיבל תשלום מהנתבעת.

5.הנתבעת העידה אף היא על הנסיבות, כשלדבריה היא הביאה את הרכב למוסך, ולאחר התיקון דרש ממנה משה כהן תשלום במזומן כתנאי לשחרור הרכב לרשותה. בלית ברירה נאלצה הנתבעת ללוות כספים ממכר, שילמה לכהן וקיבלה את הרכב.

לדברי הנתבעת, העובדה כי החשבונית וחוות הדעת הוצאו רק תשעה חודשים לאחר התיקון, בצירוף לעובדה שמכתב הדרישה נשלח אליה לראשונה רק ב- 30.11.08, למעלה משלוש שנים לאחר התיקון, מלמדים על כך שהחוב הנטען אינו אמיתי, ומקורו בסכסוך כספי שבין התובעת לבין כהן.

הנתבעת נחקרה על התשלום שבוצע, והעידה כי אין בידיה קבלה או מסמך אחר המעידים על התשלום, וזאת לאור יחסי החברות בינה לבין בעל המוסך, והבנתה כי בכך הסתיים הענין. הנתבעת אישרה כי דבר התשלום לא נרשם בספרי הנהלת החשבונות של העסק שניהלה באותה תקופה, משום שהיא לא ראתה בכך כל צורך שכן היא קיבלה את הכסף מחברת הביטוח והחזירה אותו לאותו מכר ממנו לוותה.

במסגרת החקירה נשאלה הנתבעת גם על שיק נוסף שתאריך פרעונו 17.6.2003, אשר ניתן על ידה למוסך ולא כובד, והיא הסבירה את הנסיבות שאף הן קשורות במשה כהן, אשר הציג בפניה מצג, לקח ממנה כסף מזומן ולא השיב את השיק.